‏הצגת רשומות עם תוויות חגים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חגים. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 2 באוקטובר 2009

ושמחת בחגיך...

מהחג של ימי ילדותי אני זוכרת בעיקר את השיר הזה. "ו-שמחת... ב-חגיך... ו-היית אך שמ-א-א-ח!...".
סוכה גדולה בגודל הרחבה שלפני חדר האוכל, מלאה מפה לפה בצפיפות. קישוטים נופלים מהסכך ונושרים מהקירות. ועל הברזנטים הירוקים שמסביב, על אחד מהם, שלט בד גדול – "ושמחת בחגיך".
ותורנים שמנווטים עגלות מלאות כלבויניקים עם מרק עוף חם, מקפצצות על אבני הרחבה הבלתי אחידות. ילדים! זהירות! המרק חם. ואין מקום לעגלה לעבור או לילדים לרוץ וחלקם כבר רעבים מאוד. מי מתחיל קבלת חג עם ילדים בשבע בערב בשעון חורף?
הערב החגיגה היתה אחרת.
בראש השנה לקחנו על עצמנו, אורי ואני, להשיב עטרה ליושנה – להכין חג כפי שחגים היו נחגגים בנוה איתן. מפות לבנות (הפעם בלי ניילונים לכיסוי השולחן), שולחנות ארוכים, מרק עוף, הגשה לשולחנות, קבלת חג עם נגינה ושירה משותפת וקריאה, עם סידור שולחנות ועריכה משותפת והכל...
חגגנו בחדר אוכל המופרט והמושכר חג כמו פעם.
הנה כמה תמונות:


ותודות רבות לכל מי שעזר.

אז אחרי שזכיתי לשחזר חג כהילכתו בילדותי – נרגעתי. עכשו אפשר גם אחרת.
היום חגגנו בסוכה של סיגל ואמיר, בארוחה קהילתית ובאווירה בלתי מחייבת.
כל משפחה הביאה משהו לכירה, לבשנו כולנו בגדים של חג, שרנו כמה שירים עם התוף של לילך וניצן ברכה על הלחם והיין.

היה נעים מאוד לשבת ברוח הקרירה, על מחצלת, עם משפחתי וחברי ו... ולא לטרוח.
אחרי הטירחה הרבה שהיתה מנת חלקנו לקראת תחילת השנה הזו, שנתחיל אותה בטוב, שכולם יהנו, שיהיה טעים. בעיצומה של הטירחה של הימים האלה, בהם אנחנו עמלים על הדירה בה אנחנו גרים – בצביעה, בשיפוצים, בהכנת הגינה לחורף... נעים להיזכר בארעיות של כל זה. לזכור שגם קירות ואבנים נשחקים אט-אט אל האדמה והרוח. גם מהבית הזה, שנראה ומרגיש כל כך מגן וקבוע, לא ישאר דבר בעוד שנים רבות. גם הבית הזה פרוץ בחלקים רבים לחרקים, לכוחות הטבע, שמכרסמים בו ומחזירים אותו טיפין-טיפין לאיִן.
אל מול ארעיות הסוכה וארעיות החיים, על כל מה שיש לנו – אני מודה.
ובמיוחד מודה על איש בעל ידי קסם במטבח.
הנה המתכון למנת הפריקי שאורי הביא לארוחת הערב:

מרכיבים:
3 כוסות פריקי
4.5 כוסות מים
1/2 כפית אזוב
1/4 כפית פלפל שחור
1 כפית מלח
2 כפות שמן זית
חופן אגוזי מלך קצוצים
גרעינים מרימון שלם

הוראות הכנה:
1. מבשלים את הפריקי במים עם התבלינים עד שמתרכך והמים נספגים כולם בפריקי.
2. מערבבים את הפריקי המבושל עם האגוזים הקצוצים ועם גרעיני הרימון. ומגישים.

שמחה בחלקי ושמחה בחגי.

שמחו בחגיכם.
היו אך שמחים.
חג שמח.

יום חמישי, 10 בספטמבר 2009

לקראת ראש השנה


אורי ואני מאוד עסוקים בימים אלה. למעשה, לא רק אנחנו, אלא גם הבנות. צובעים, חותכים, בונים, מנקים, משייפים, קודחים ותולים. ביום שישי כולנו נעבור דירה. אמנם המרחק בין הנוכחית לבאה לא עולה על 50 מטרים, אבל יש משהו בשינוי שמזמין פתיחת דף חלק לבן לקראת השנה החדשה.
כששינוי כזה מצטרף לרוחות הסתיו הנושבות את האוויר הישן הלאה ומביאות חדש במקומו, אפשר לחוש את התחלפות הכובד העמוס של השנה החולפת בקלילות מחודשת.
אחרי שנעבור בסוף השבוע הזה נעבור למשימה הבאה - חגיגות ראש השנה בסוף השבוע הבא. כבר עברו כשלוש שנים מאז התמסדנו והחלטנו להגשים חלום ישן - הכרזנו שמעתה ואילך כל החגים אצלנו. אמנם כבר עברנו מאז כבר שלוש דירות, אבל זה לא מפריע לנו - אורי על האוכל, אני והבנות על העריכה, האורחים עוזרים ומי שרוצה מוזמן לבוא וליהנות. השנה יצא שעברנו מהכפר אל הקיבוץ. אם כבר קיבוץ, עם חדר אוכל והמון מקום, ואם כבר אורי שמכין אוכל לגדוד גם כשמגיעים רק שלושים אורחים - למה לא לחבר ביחד? ארוחת חג בחדר האוכל בניצוחו של אורי מאיר-צ'יזיק, האיש (שלי) והאגדה.
וכמובן, כאילו שערב כזה לא מספק די עבודה לשנינו, הלכנו והצענו לערוך גם יריד. אז ביום שישי הבא - ארוחת חג בחדר-האוכל בנווה איתן. ההרשמה כבר נסגרה וההכנות החלו. (המשרד של אורי מלא בציוד)
ובשבת וראשון, 19-20.9.09 - יריד "מעשה ידינו" לצד הבריכה. סדנאות, טיפולים הוליסטיים, שוק החלפות ועוד... בין הגלבוע לגלעד.
כולם מוזמנים. הכניסה חופשית והמים צלולים.
אל תשכחו בגדי ים וארוחת צהרים.
(להגדלת התמונה - לחצו עליה)

בכל יום מימי היריד תהיה גם שיחה על תזונה עם אורי (במקומות אחרים קוראים לזה הרצאה, אבל כשעושים יריד עם המון ילדים בבריכה אז אי אפשר באמת לקיים הרצאה... שיחה זה יהיה) - ביום שבת שיחה על אוכל וילדים וביום ראשון שיחה על אוכל ותרבות. כלומר - אלה הכותרות, אבל סביר להניח שהשיחה תנדוד לפי תחומי העניין של המשתתפים.

עוד יהיו ביריד (אני מקווה) - שוק החלפות, שוק החלפות לילדים, הספרים של מיריק שניר, עוגות ומאפים של קרול, בגדי הילדים המקסימים של אליאור, שיחות על רפואה משלימה עם סיגל, תיקשורים בעזרת נעמי, מופע אקרובטיקה אווירית של מיכאל, סדנת בניה בבוץ עם ירון והילה, התכשיטים של שולי, פתיחת קלפים של ג'וטי וגם התכשיטים המרהיבים שהיא מכינה, טיפולי תטא הילינג של רונן, סדנאות יצירה לילדים עם נעמה וחגית, סדנאות יצירה בחומרים ממוחזרים עם זאב ושיחות על סוף עידן הנפט עם דלית.... ועוד כמה דברים...


יום ראשון, 7 ביוני 2009

פסטרמה ביתית

כתבה: טלי מאיר-צ'יזיק
מוקדש לחגית.

היתרון הברור של
ארוחת-חג שכל "מאכלי-החלב" שבה עשויים מאגוזים, הוא שאפשר להוסיף לה נתח בשר.
מכיוון שאת ארוחת-שבועות אירחו הורי, חשוב היה לבחור באפשרות בשרית קרובה לליבם. מבין שלוש האפשרויות הנכללות בקטגוריה: "בשר שההורים שלי אוהבים", השניצלים האהובים עד-מאוד על אבא שלי... לא מתאימים לארוחה שעיקרה גבינות, סלטים ולחם (וסלט פסטה ותפוחי-אדמה מוקרמים ופריקי בציר עוף עם פיסטוקים...). משולשי העוף (ירכיים) האפויים בתיבול חזק, זכר למנה דומה מהמטבח הקיבוצי, הולכים יותר טוב בימי שישי. נשארנו עם פסטרמה.
בשר קר (בפיתה עם חומוס תעשייתי) מציידנית הוא מאבות המזון של ילדותי (אבות ולא אימהות כי כיום, כשהורי כבר לא מטיילים הרבה כבעבר, אבי עדיין מעדיף את הנתחים שלו קרים, גם בבית). בשר קר (לרוב פולקע של עוף או פסטרמה) מתחבר לי לשיר של אילנה אביטל, ההוא על הילדה שההורים שלה גוררים אותה לכל מיני טיולים ברחבי הארץ. זה נשמע אולי מאוד נחמד, אבל פיקניקים בחיק הטבע הם אף-פעם לא מה שנדמה מסרטים של ג'ין אוסטן (אולי חינוך אנגלי היה מעניק לי זווית אחרת?). חם, השמש קופחת, ולח, הו בעיקר ליד מקווי-מים, לח. והזבובים שנמשכים לאוכל, והיתושים שנמשכים אלי והנמלים שנמשכות לכל... והדשא עוקץ בטוסיק ואם אין דשא אז קוצים. ושמש. אוחחחח.....
בין מסורת הפיקניק בכל יומולדת ובין מסורת המסעדה - אני הייתי הולכת על האופציה הבורגנית בכל יום נתון.
זכר לימים ההם נשארו במקרר של הורי -ממרח חומוס תעשייתי, פיתות קפואות ופסטרמה מטירת צבי. במסגרת הקמפיין לשיפור התזונה, שינו הפיתות את צבען ועכשו הן חומות, מקמח מלא. על הפסטרמה אכתוב כאן והחומוס... ובכן עם החומוס הכל אחלה. עדיין...

אז איך מכינים פסטרמת-הודו ביתית, בלי תוספות וחומרים חשודים...?
בקלות! (מסתבר)
משרים חזה הודו ללילה במים עד כיסוי, במקרר. על כל כוס מי השריה מוסיפים כפית מלח. טעים להוסיף לתערובת גם שום כתוש. שלב ההשריה יכול להיות מלילה ועד 24 שעות.
כשאפשר לפנות קצת זמן לעבוד על הפסטרמה,
מוציאים את ההודו המושרה מהמקרר ואז מוציאים אותו מהמים.
מכינים
תערובת של שמן זית עם תבלינים לפי הטעם (מלח, פלפל, פפריקה, סומק...).
פורסים על משטח העבודה את החזה כך שיהיה פתוח (לא עם סכין, משטחים ביד), אם אינו משוטח מספיק אפשר לשטחו עם פטיש שניצלים או לחרוץ בו מעט חרוצים לא עמוקים מידי עם סכין.
מעסים עם תערובת השמן והתבלינים.
מגלגלים וקושרים עם חוט שמשון.
(בשבועות, אורי ותומר פרסו עלי גפן בפנים, לפני שגלגלו, וכך יצאה פסטרמה עם עלי גפן)
מחממים
תנור ל-160 מעלות, ומכניסים את ההודו הקשור לתנור על רשת שמתחתיה תבנית עם מעט מים. המים לא נוגעים בהודו ותפקידם להפיץ בתנור אדים.
אחרי שעה וחצי עד שעתיים, לפי המראה, חותכים את החוט
ומקררים את הבשר.
את הנתח הקר אפשר לחתוך לפרוסות דקות-דקות, והרי לכם פסטרמה ביתית.

לתשומת ליבכם, מי שאינו שומר על כשרות יכול לנהוג לפי המלצת הבִּינִים: למרוח פרוסת לחם ביתית בחמאה ולעטר אותה במספר פרוסות פסטרמה. טעיםםם...

יום שישי, 29 במאי 2009

תמונות מנות משבועות

גבינת לבנה מקשיו

גבינת קשיו עם סומק


לחם שאור מקמח כוסמין שנטחן בויטה-מיקס הביתי



גבינת קשיו עם קצח


ציזיקי - סלט מלפפונים ושמיר ביוגורט קשייו


לחם שאור ביתי וסדרת מנות מיוגורט קשיו

יום חמישי, 28 במאי 2009

חג שבועות שמח!

לפנינו עוד החג האחרון של השנה – שבועות.

באופן מעניין למדי, סוף השנה הישראלית מאורגן מבחינה תזונתית מעט כמו ההיסטוריה האנושית.

כמו סדר כניסת המזונות לתפריט האנושי, כך האירועים – קודם הבשר (יום העצמאות), אח"כ החלב (שבועות) ולבסוף הסוכר (החופש הגדול). שינויי גדול אחד בתפריט הפרה-היסטורי שלנו נפקד מהרשימה, והוא – הגדלת צריכת הדגנים בעקבות המהפכה החקלאית. לצורך כך צריך היה להעביר את החג שסעודתו נסובה סביב דגנים (או - המעטת נוכחותם), פסח, למועד מאוחר יותר – בין יום העצמאות לבין שבועות.

טוב, לא הכל אפשרי....

חגים רבים הם הזדמנות בשבילנו לפתח את עצם היצירתיות שלנו: להחליף קמחים, להחליף שמנים, להחליף טיגון באפייה.... שבועות מהווה אתגר אמיתי, אנחנו פשוט לא חושבים שמתאים לבני-אדם לאכול כל-כך הרבה מוצרי חלב. חמאה איכותית פה ושם זה סביר, גבינה אורגנית קשה במאפה פעם בחצי-שנה-שנה גם זה לא נורא, אבל בין זה לבין להעלות על נס את צריכת החלב המרחק רב.

ובכל זאת – חג זה חגיגה, וכל חג הוא סיבה סבירה לסביאה פרועה.


בחג, ששמו הנוסף הוא "חג ביכורים", קוראים את מגילת רות. חלק חשוב במגילה היפה הזו עוסק באיסוף שיבולי החיטה אל הגורן. כפי שנכתב בספר שמות: "וחג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חטים וחג אסיף תקופת השנה" (פרק ל"ד פסוק כ"ב), חג השבועות חל בזמן איסוף שאריות יבולי החורף והאביב וביכורי יבולי הקיץ, בהם החיטה.

בעוד הגינה הקטנה שליד ביתנו מתחילה להניב עגבניות וריחן, טוחן אורי קמח מגרעיני כוסמין (קנויים, לא גידלנו בעצמנו...) ורוקח מטעמים - לחם טרי ובעל ניחוחות מפתים, תבשיל טעים של כוסמת מונבטת עם עגבניות וריחן וגבינת קשיו מתובלת לכבוד החג.


למרות עצת הרופאים הדגולים שאת כתביהם חוקר אורי - לאכול את המנות המתוקות בתחילת הארוחה, מחר תתלווה לארוחת החג מנה אחרונה.

והנה המתכון לפניכם:


מרכיבים:


תוכן:

1 כוס קשיו

1/2 כוס מים

1/4 לימון, סחוט

3 תמרים (מג'הול עדיף)

1/8 לימון, כולל קליפה

5 טיפות תמצית וניל


תחתית:

1 כוס אגוזי מלך

1/4 כוס צימוקים

1/4 כוס קשיו


אופו ההכנה:

1. טוחנים בבלנדר את מרכיבי התחתית.

2. מסדרים את התערובת בעיגול על צלחת בינונית.

3. טוחנים בבלנדר את מרכיבי המילוי.

4. מסדרים את התערובת על התחתית בשכבה עבה ונדיבה.

5. את העוגה המוכנה מכניסים למקפיא ומגישים קפואה.