כתבה: טלי מאיר-צ'יזיק
אחרי שבוע עמוס במיוחד בנסיעות ובעבודה, זכינו לראות שוב את אבא. כלומר - את אורי, בשבילכם.
אז מה אם הוא בבית? לא איש כאורי ינוח על שמריו (במיוחד לא כשהשאור המונח לו בבית השאור שבמקרר כבר מתחנן שיעשו איתו משהו). חוץ מזה - יש לו כאן שלוש גברות רעבות למדי שמשוועות למשהו מיוחד, משהו טעים, וחיכו לו שבוע שלם בעוד הוא מלהטט בין מטופלים בשלוש קליניקות שונות, הרצאות מחיפה ועד באר-שבע וכתיבת דוקטורט (אני מתעייפת רק מלכתוב את כל זה, ובכלל לא כתבתי חצי ממה שהיה השבוע).
בשבוע שעבר השכנה שממול ביקשה פיצה, אבל זה היה אחרי שבוע נינוח יחסית, למי היה כוח...?
דווקא השבוע, אחרי כל ההתרוצצויות, אורי החליט שיום שישי זה יום מצוין לפיצה. לכו תבינו גברים.
כך יצא שבתור נסיעת בונוס מצא את עצמו אורי נוסע היום לחנות של בני בבית-השיטה. בני מייבא גבינות אורגניות ממקומות בעולם שבהם מסורת הכנת הגבינות עתיקה לפחות כמו המסורות של החומוס כאן. אפשר לסמוך על בני שנמצא אצלו כמה גבינות טובות לגרד על פיצה. נכון, כל מי שמכיר אותנו יודע שאין אצלנו מוצרי חלב, לא חלב לקפה (אה, אין גם קפה...) לא גבינה לטוסט (טוסט? כאילו... עם לחם?) ולא יוגורט לגרנולה (גרנולה? זה לא הדבר הזה עם האגוזים הקלויים, השומנים המחוממים, שמוסיפים לו בדרך כלל סוכר?), אין. אפילו את שבועות אנחנו מתכננים לחגוג פרווה, עם שמנת מקשיו. אבל אם השכנה רוצה פיצה אז מישהו צריך לדאוג שזה לא ייגמר שוב בטלפון לפיצריה, ואם כבר מכניסים לכאן מאכלי-חלב - חובה שיהיו משובחים.
אחרי שהוא חזר נפנה אורי להכנת הקמח. כאן אני חייבת להחמיא מעט לעצמי - לכבוד פסח (זוכרים שהיה? ממש לא מזמן...) הפתעתי את השף שלי במתנה שהוא נכסף לה במיוחד - ויטה-מיקס. מעין בלנדר-על שכזה שיודע להכין כל מה שתבקשו (כן כן, הוא גם יודע להכין קפה... אבל מי שותה קפה?). הבלנדר הזה טוחן הכל, עד דק. ממרחים, שייקים, מיצים, מרקים, ברד... אבל הדבר הגדול באמת - הוא יודע לטחון גרעיני שיפון, כוסמין וחיטה לקמח!
אם כך, אפשר היה לפצוח בצעד הראשון בדרך לכל פיצה מוצלחת - טחינה עצמית של קמח מגרעיני כוסמין מלאים. יכול להיות שזה היה השלב המרגש ביותר בפיצות האלה - הויטה-מיקס ממלא את ייעודו! אפשר לטחון בבית קמח טרי! כמה דקות ויש לנו קמח דק שנטחן על המקום מגרעינים שלמים.
אבל, כאמור, זה רק הצעד הראשון. לפני כמה שעות נמזגו כאן מים לקמח ונלוש לו בצק, שעמד ותפח לאיטו.
לפני כמחצית השעה התנור הופעל.
ועכשו, אם תסלחו לי, צריך ללכת לחבר ירקות, גבינה ובצק למשהו שיהיה לי טעים ויספק את השכנה....
אחרי שבוע עמוס במיוחד בנסיעות ובעבודה, זכינו לראות שוב את אבא. כלומר - את אורי, בשבילכם.
אז מה אם הוא בבית? לא איש כאורי ינוח על שמריו (במיוחד לא כשהשאור המונח לו בבית השאור שבמקרר כבר מתחנן שיעשו איתו משהו). חוץ מזה - יש לו כאן שלוש גברות רעבות למדי שמשוועות למשהו מיוחד, משהו טעים, וחיכו לו שבוע שלם בעוד הוא מלהטט בין מטופלים בשלוש קליניקות שונות, הרצאות מחיפה ועד באר-שבע וכתיבת דוקטורט (אני מתעייפת רק מלכתוב את כל זה, ובכלל לא כתבתי חצי ממה שהיה השבוע).
בשבוע שעבר השכנה שממול ביקשה פיצה, אבל זה היה אחרי שבוע נינוח יחסית, למי היה כוח...?
דווקא השבוע, אחרי כל ההתרוצצויות, אורי החליט שיום שישי זה יום מצוין לפיצה. לכו תבינו גברים.
כך יצא שבתור נסיעת בונוס מצא את עצמו אורי נוסע היום לחנות של בני בבית-השיטה. בני מייבא גבינות אורגניות ממקומות בעולם שבהם מסורת הכנת הגבינות עתיקה לפחות כמו המסורות של החומוס כאן. אפשר לסמוך על בני שנמצא אצלו כמה גבינות טובות לגרד על פיצה. נכון, כל מי שמכיר אותנו יודע שאין אצלנו מוצרי חלב, לא חלב לקפה (אה, אין גם קפה...) לא גבינה לטוסט (טוסט? כאילו... עם לחם?) ולא יוגורט לגרנולה (גרנולה? זה לא הדבר הזה עם האגוזים הקלויים, השומנים המחוממים, שמוסיפים לו בדרך כלל סוכר?), אין. אפילו את שבועות אנחנו מתכננים לחגוג פרווה, עם שמנת מקשיו. אבל אם השכנה רוצה פיצה אז מישהו צריך לדאוג שזה לא ייגמר שוב בטלפון לפיצריה, ואם כבר מכניסים לכאן מאכלי-חלב - חובה שיהיו משובחים.
אחרי שהוא חזר נפנה אורי להכנת הקמח. כאן אני חייבת להחמיא מעט לעצמי - לכבוד פסח (זוכרים שהיה? ממש לא מזמן...) הפתעתי את השף שלי במתנה שהוא נכסף לה במיוחד - ויטה-מיקס. מעין בלנדר-על שכזה שיודע להכין כל מה שתבקשו (כן כן, הוא גם יודע להכין קפה... אבל מי שותה קפה?). הבלנדר הזה טוחן הכל, עד דק. ממרחים, שייקים, מיצים, מרקים, ברד... אבל הדבר הגדול באמת - הוא יודע לטחון גרעיני שיפון, כוסמין וחיטה לקמח!
אם כך, אפשר היה לפצוח בצעד הראשון בדרך לכל פיצה מוצלחת - טחינה עצמית של קמח מגרעיני כוסמין מלאים. יכול להיות שזה היה השלב המרגש ביותר בפיצות האלה - הויטה-מיקס ממלא את ייעודו! אפשר לטחון בבית קמח טרי! כמה דקות ויש לנו קמח דק שנטחן על המקום מגרעינים שלמים.
אבל, כאמור, זה רק הצעד הראשון. לפני כמה שעות נמזגו כאן מים לקמח ונלוש לו בצק, שעמד ותפח לאיטו.
לפני כמחצית השעה התנור הופעל.
ועכשו, אם תסלחו לי, צריך ללכת לחבר ירקות, גבינה ובצק למשהו שיהיה לי טעים ויספק את השכנה....
רשומות
אהבתי! עכשיו אני מזמינה פיצה. וכדורי בשר טריים. פלייייס!
השבמחק