יום ראשון, 21 ביוני 2009

סורבה לימונענע ותמרים

כתבה: טלי מאיר-צ'יזיק

אין ספק שהקיץ קורא לנו לנהוג אחרת. אלא שזה מפתיע כל פעם מחדש.
ככל שזוית השמש שורפת יותר, ככל שהאוויר מתחמם מוקדם יותר, ככל שהרוח משיבה יותר חום ופחות את הנפש, כך עולים השינוייים וחיים בנו מבלי מאמץ.
לא צריך להתאמץ כדי להחליף את התנור, ברור שהמקפיא מתמלא במקומו.
לא צריך לחשוב כל-כך הרבה מה יחליף את הקדרה, כבר ברור שזה הבלנדר.
את ירקות השורש שמילאו סלים על רצפת המטבח החליפו פירות במקרר ובמקפיא.
חברים מבקשים להשתמש במקפיא כדי לאחסן בננות קפואות, להן יש שלל שימושים בקיץ (לא רק גלידה, גם סתם להקפיא עיגולי בננה ולאכול אותם קפואים).
הויטה מיקס עובד שעות נוספות, טוחן וטוחן קרח לברד, פירות לשייק, טחינה לתמרינה ותמרים להמתקה (וגם גרעיני כוסמין לקמח, אבל זה לא שייך...).
במקום חם כמו נוה איתן, החוכמה היא לצאת מהבית מוקדם (אורי יוצא בחמש וחצי, הבנות ואני בערך בתשע). בבוקר הבית כבר מתכונן לאגור את חום היום, ואם יוצאים מוקדם החום בחוץ מתגנב אל העור מבלי משים. הרוח עוד מפנקת וכשעוברים מצל אל צל לא מרגישים כיצד השמש חורכת כל מה שבטווח שלה, הצל נמצא הרחק מעבר להישג ידה. יש עוד כמה שבועות עד שהאוויר עצמו יעמוד ויתחמם ויקשה על הנשימה. עוד כמה שבועות בהם הצל מעניק תחושה אביבית, חסד בטרם פורענות.
אבל לא התכנסנו כאן בשביל לתאר את החום הידידותי באופן פסטורלי, אנחנו כאן בשביל האוכל. קליל, טרי וחי ככל שיהיה, גם את המזון של הקיץ אפשר לשדרג בשידרוגים נאים. עצי הלימון נותנים פרי פעמיים בשנה (פירות הקיץ נוטים להיות ירקרקים וקשים יותר), הנענע אוהבת מקורות מים כל השנה (ובעיקר ברזים דולפים ליד גינות) ותמרים, בהיותם פרי הנשמר יבש, מתאימים גם הם להמתקה מתמדת.
אז באדיבות המקפיא המלא, הבלנדר הפעיל והגינה-לי-חביבה,

סורבה לימונענע ותמרים:
1/4 לימון שלם בלי גרעינים
2 לימונים סחוטים
5 תמרים גדולים (אנחנו אוהבים מג'הול)
תבנית קרח
חופן עלי נענע

הערות על העדפות אישיות:
רוב האורחים שלנו נהנו מהסורבה כפי שהוא מופיע כאן.
לעומתם, אני שמחה כשאורי גומר לחלק לכולם, ואז מוסיף מים על מה שנשאר ומערבל עוד קצת, שתהיה לי מונדה.
ככה טעים לי.

יום ראשון, 7 ביוני 2009

פסטרמה ביתית

כתבה: טלי מאיר-צ'יזיק
מוקדש לחגית.

היתרון הברור של
ארוחת-חג שכל "מאכלי-החלב" שבה עשויים מאגוזים, הוא שאפשר להוסיף לה נתח בשר.
מכיוון שאת ארוחת-שבועות אירחו הורי, חשוב היה לבחור באפשרות בשרית קרובה לליבם. מבין שלוש האפשרויות הנכללות בקטגוריה: "בשר שההורים שלי אוהבים", השניצלים האהובים עד-מאוד על אבא שלי... לא מתאימים לארוחה שעיקרה גבינות, סלטים ולחם (וסלט פסטה ותפוחי-אדמה מוקרמים ופריקי בציר עוף עם פיסטוקים...). משולשי העוף (ירכיים) האפויים בתיבול חזק, זכר למנה דומה מהמטבח הקיבוצי, הולכים יותר טוב בימי שישי. נשארנו עם פסטרמה.
בשר קר (בפיתה עם חומוס תעשייתי) מציידנית הוא מאבות המזון של ילדותי (אבות ולא אימהות כי כיום, כשהורי כבר לא מטיילים הרבה כבעבר, אבי עדיין מעדיף את הנתחים שלו קרים, גם בבית). בשר קר (לרוב פולקע של עוף או פסטרמה) מתחבר לי לשיר של אילנה אביטל, ההוא על הילדה שההורים שלה גוררים אותה לכל מיני טיולים ברחבי הארץ. זה נשמע אולי מאוד נחמד, אבל פיקניקים בחיק הטבע הם אף-פעם לא מה שנדמה מסרטים של ג'ין אוסטן (אולי חינוך אנגלי היה מעניק לי זווית אחרת?). חם, השמש קופחת, ולח, הו בעיקר ליד מקווי-מים, לח. והזבובים שנמשכים לאוכל, והיתושים שנמשכים אלי והנמלים שנמשכות לכל... והדשא עוקץ בטוסיק ואם אין דשא אז קוצים. ושמש. אוחחחח.....
בין מסורת הפיקניק בכל יומולדת ובין מסורת המסעדה - אני הייתי הולכת על האופציה הבורגנית בכל יום נתון.
זכר לימים ההם נשארו במקרר של הורי -ממרח חומוס תעשייתי, פיתות קפואות ופסטרמה מטירת צבי. במסגרת הקמפיין לשיפור התזונה, שינו הפיתות את צבען ועכשו הן חומות, מקמח מלא. על הפסטרמה אכתוב כאן והחומוס... ובכן עם החומוס הכל אחלה. עדיין...

אז איך מכינים פסטרמת-הודו ביתית, בלי תוספות וחומרים חשודים...?
בקלות! (מסתבר)
משרים חזה הודו ללילה במים עד כיסוי, במקרר. על כל כוס מי השריה מוסיפים כפית מלח. טעים להוסיף לתערובת גם שום כתוש. שלב ההשריה יכול להיות מלילה ועד 24 שעות.
כשאפשר לפנות קצת זמן לעבוד על הפסטרמה,
מוציאים את ההודו המושרה מהמקרר ואז מוציאים אותו מהמים.
מכינים
תערובת של שמן זית עם תבלינים לפי הטעם (מלח, פלפל, פפריקה, סומק...).
פורסים על משטח העבודה את החזה כך שיהיה פתוח (לא עם סכין, משטחים ביד), אם אינו משוטח מספיק אפשר לשטחו עם פטיש שניצלים או לחרוץ בו מעט חרוצים לא עמוקים מידי עם סכין.
מעסים עם תערובת השמן והתבלינים.
מגלגלים וקושרים עם חוט שמשון.
(בשבועות, אורי ותומר פרסו עלי גפן בפנים, לפני שגלגלו, וכך יצאה פסטרמה עם עלי גפן)
מחממים
תנור ל-160 מעלות, ומכניסים את ההודו הקשור לתנור על רשת שמתחתיה תבנית עם מעט מים. המים לא נוגעים בהודו ותפקידם להפיץ בתנור אדים.
אחרי שעה וחצי עד שעתיים, לפי המראה, חותכים את החוט
ומקררים את הבשר.
את הנתח הקר אפשר לחתוך לפרוסות דקות-דקות, והרי לכם פסטרמה ביתית.

לתשומת ליבכם, מי שאינו שומר על כשרות יכול לנהוג לפי המלצת הבִּינִים: למרוח פרוסת לחם ביתית בחמאה ולעטר אותה במספר פרוסות פסטרמה. טעיםםם...

יום שלישי, 2 ביוני 2009

הסעודה הגדולה

כתבה מפי אורי: הלל הדר


בשבוע שעבר הוזמנתי לסעודת סיום האביב במסעדת סאג' בנצרת. ממש כמו בעת העתיקה.
כאדם המחובר למחזוריות הטבע, בשבילי חילופי העונות הם סיבה להתאספות וחגיגה.

המסעדה נמצאת במבנה עתיק מהמאה ה-19 שעבר שיפוץ מרשים, וכדי להגיע אליה יש ללכת בסמטאות העיר העתיקה, להסתובב בין הרחובות, לעבור בשוק ודרך כיכר ה

מעיין, עד שהיא נגלית לבסוף. אמין זייאד, שף המסעדה, יצר מטבח המשלב בישול אותנטי מקומי ובישול מודרני.

אותי משכו הבישולים המסורתיים והשימוש במרכיבים מקומיים, ואכן הכי נהנתי מהמנות האלה.


ב-20:30 התיישבנו יחד, ערבים ויהודים, לשולחן לסעודה, שנמשכה עד אמצע הלילה.

תחילה הוגשו המנות הראשונות, סלט ירקות עם נענע וגבינת עיזים קשה, טחינה גולמית עם דבש ענבים, סלט צמחים עונתיים עם צנוברים ופיסטוקים בתיבול פיגם (צמח מקומי נפוץ לאורך ההיסטוריה). את אלה אכלנו לצד לחם מיוחד, עגול ושטוח עם סילאן תמרים וקצח.

האוכל היה טעים וטרי ומעוצב בקפידה, האווירה היתה נעימה כשברקע מנגן נגן עוד.


כשהמנות העיקריות החלו יוצאות מהמטבח כבר היה ברור שזו ארוחה למיטיבי לכת, שלא תסתיים בקרוב: כבדי עוף צלויים, פילה בקר ברוטב רימונים.

הכל מתובל בתבלינים מקומיים כמו שמן זית איכותי, סומאק, כמון והל ומלווה בהרבה יין מיקב בוטיק משפחתי. המנות המשיכו לצאת בזו אחר זו וכוסות היין הושקו, כל פעם בטעם שונה. עם כל מנה חדשה שהוגשה לשולחן טעמנו יין אחר שהותאם במיוחד למנה, ועד שהגיעה המנה הבאה כבר לא זכרנו מה היתה המנה הקודמת.

היה שמח.


כשעזבתי את המסעדה אחרי חצות, היה זה עוד בטרם הגשת המנות האחרונות, והסעודה עוד נמשכה אחרי. אך בשבילי החוויה היתה שלמה ויצאתי מחוייך ונרגש. גם מהבחינה התרבותית, מהחגיגה עצמה בה הרגשתי חלק, וגם מהבחינה הקולינרית. שימור שיטות הבישול העתיקות והשימוש בחומרים מקומיים הם חשובים מאוד עבורי, אני מאמין שלמסורת הקולינרית של האזור שלנו יש הרבה מה להציע ועלינו לשמור עליה, לכן כשאני פוגש אנשים אחרים שגם אותם זה מלהיב יש לזה חשיבות אדירה.


בנוסף לשובע בבטן ובלב יצאתי עם קשרים חדשים ורעיונות לשיתופי-פעולה, עליהם אני מקווה שנוכל לדווח בקרוב מאוד...