ארץ זבת חלב ודבש

לפני שבועיים ביליתי כמעט שבוע שלם בתל-אביב, בהרצאות ללבורנטיות ומורות לביולוגיה מאזור המרכז, בנושאי האבולוציה של התזונה. היה קשה ומעניין. תמיד אומרים שהכי קשה ללמד מורות, ולא בכדי – קשה. אם כי, יאמר לזכותן של המורות הללו שהנושא עניין אותן והן השתתפו בהרצאות השתתפות פעילה ואף הביאו את הצד שלהן.

לקראת סוף ההשתלמות, אחרי שכבר למדנו על חלב ובשר וסקרנו את הדרכים בהן מעבדים את כל המוצרים הטבעיים הללו לפני שהם מגיעים למדפים, הן ספרו לי שתי עובדות מאוד מעניינות מהמעבדות שלהן:

הסיפור הראשון נגע לחלב. הלבורנטיות סיפרו על ניסוי שהן עורכות לאורך כל שנות עבודתן במעבדות בתי-הספר - ניסוי שמטרתו להראות כיצד החלב מחמיץ. הן תארו את הפרוטוקול של הניסוי: כך וכך ימים עד להחמצה הראשונה, כך וכך ימים עד שלב ההחמצה השני וכן הלאה... אבל בשנים האחרונות, כך הן מספרות, התחילה תופעה מוזרה: החלב מסרב להחמיץ לפי הפרוטוקול. במקום שהשלב הראשון בתהליך ההחמצה יקח יום הוא לוקח שבוע, ובסופו – אין החמצה של ממש – החלב פשוט מתקלקל.

זה הזכיר לי את הניסוי שעשה יוצר הסרט "Super Size Me" עם צ'יפס שקנה במזללת מקדונלדס – הוא הכניס אותו לתוך צנצנת, סגר וצילם כל כמה זמן. אחרי חודשיים וחצי הצ'יפס עדיין נראה בדיוק אותו הדבר, נראה שהוא שכח שהוא עשוי מתפוחי אדמה טבעיים. כשחומרים טבעיים מתקלקלים בתהליך איטי כל-כך, זה ככל הנראה כי אין בהם חיים.

התהליכים שעובר החלב, כמו "פסטור על" והומוגניזציה, לא משאירים ממנו הרבה. שמעתי לאחרונה שעומדת תביעה נגד החברות שמשווקות את החלב להפסיק לקרוא לו כך ולשנות את שמו למשקה חלב, בגלל התערבויות המרובות הללו, שמשנות באופן מהותי את המבנה וההרכב שלו.

הסיפור השני היה על דבש. המורות סיפרו על ניסוי שנערך דרך קבע ובו מכינים תמיסה דמויית דבש ממיץ לימון וסוכר מבושלים במים. לאחר מכן – בודקים את התמיסה הזו לצד דבש רגיל, עם חומר מסוים שאמור להבדיל בין המים המסוכרים לדבש האמיתי. גם הניסוי הזה כבר לא עובד. במקרים רבים הדבש שהן קונות בסופר מניב תוצאות זהות לתמיסת הסוכר. כלומר – במקום להבדיל בין דבש לתמיסת סוכר, הניסוי מראה כי הדבש בסופר הוא לא יותר מאשר תמיסת סוכר.

למדתי רבות מהלבורנטיות והמורות ואני מודה להן על כך.